איך נרשה לעצמנו לדאוג לאחרים, כשאנו מוצפים בכל כך הרבה בעיות משלנו?
אין סתירה בין יישום ייעודנו כממלכת כהנים לבין קידום האינטרסים הלאומיים המדיניים והפנימיים שלנו. אדרבה, התגברות על אדישותנו לאתגרים מוסריים בעולם הערבי והמוסלמי היא מרכיב חשוב במענה לאיומים החיצוניים עלינו ובחיזוק האחדות הפנימית והנחישות שלנו.
האם יש בגישת 'ויגש' נימה של התנשאות כלפי שכנינו?
נהפוך הוא. מה שמתנשא ומזלזל זה "לפטור" קבוצות שלמות של בני אדם מהתנהגות מוסרית בסיסית מפני שהם ערבים ו/או מוסלמים.
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. (דברים ח: ג)
למה לנו להשתנות, הרי אנחנו כבר אחת החברות המוסריות ביותר בעולם?
אכן יש לנו "נקודות זכות". צה"ל פועל רבות למנוע פגיעות באוכלוסיות אזרחיות בזמן מבצעים צבאיים. אנו מספקים שרותי הצלה וסיוע רפואי לקרבנות של אסונות טבע בהרבה ארצות, וגם מציעים סיוע חקלאי להרבה מדינות.
אבל מנהיגות מוסרית מחייבת יותר מהצלת חיים ושיפור המצב הכלכלי. היא מצריכה גם התעניינות פעילה בטובתם המוסרית של בני האדם. רעיון זה בא לידי ביטוי בכותרת ספרו של ארנולד פוסטר "אדישות לרשע היא רשע" ובמאמר חז"ל (מסכת סוכה נו עמ' ב):
אוי לרשע ואוי לשכנו טוב לצדיק וטוב לשכנו
מי אנחנו לבקש להשפיע על חברות אחרות, כשאנחנו בעצמנו מאותגרים מבחינה מוסרית?
לא סביר ואף מסוכן לקבוע שלמות מוסרית כתנאי מוקדם לניסיון להשפיע לטובה על אחרים. לו קיבלו את התנאי הזה, איזו חברה היתה יכולה להתנגד לתועבות של הנאצים, לדיכוי זכויות האדם בבריה"מ או להרס יער הגשם בברזיל? נכון, עוד לא הגענו לשלמות מוסרית. אבל אדישות להתנהגות מאד בעייתית של זולתנו רק מרחיקה אותנו מן השלמות.
>ובמקום שאין אנשים השתדל להות איש (פרקי אבות ב:ה)
הלא זה נאיבי לחשוב שאנו יכולים להשפיע על התרבות הפוליטית והדתית בעולם הערבי והמוסלמי?
במשך תולדותינו, עם ישראל הרבה לחשוב בגדול והרבה להצליח. חווינו את יציאת מצרים. חזרנו מגלות בבל ובנינו מחדש את בית המקדש. יצאנו נגד עבודה זרה, ושימשנו זרז להתהוות דתות מונותיאיסטיות נוספות. בעת החדשה הצלחנו בשתי משימות שנראו בלתי-אפשריות: הקמת מדינת ישראל, ושחרור יהודי בריה"מ. אבל כשמדובר בפתרון אמתי לסכסוך במזרח התיכון, שכחנו לחשוב בגדול. אנו זקוקים מאד למנה חדשה של "חוצפה קדושה".
חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני (חוצפה, אפילו כלפי שמיים, מועילה).
סנהדרין קו עמ' א
אבל קשה לרצות בטובת אויבינו!
נכון, זה לא קל. אבל כמו שאומרים ביידיש: "קשה להיות יהודי".
עשה רצונו (של הקב"ה) כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו (פרקי אבות ב:ד)
שינוי תודעתי זה טוב ויפה, אבל מה עם מעשים קונקרטיים?
מסורת ישראל מדגישה שתפילות, דמעות ורגשות משפיעים כשלעצמם על מהלך העולם (ראה דוגמאות).
במקביל, שינוי בתודעה של הציבור הישראלי ישחרר המון אנרגיה ויכוון חלק מן יצירתיות הגאונית שלנו לפיתוח הרבה דרכים מעשיות להתמודד עם האתגרים המוסריים באזורנו.
כשמשנים את מדיניות הממשלה, זה רפורמה. כשמשמנים תודעה של מדינה שלמה, זה מהפכה (רון דרמר, כמצוטט בספרם של דן סנור וסול סינגר Start-up Nation, עמוד 210).